איך לדבר איתה…

את הבוקר הזה התחלתי עם מיקה בשני סיפורים, ספרתי לה על ילדה בגילה ממש, בכתה ה’,
שהיתה לה חברה טובה, מיכל, הן ישנו אחת אצל השניה, שחקו ונהנו, יום אחד בנות הכתה החליטו
להחרים את הילדה הזו, את מיכל, והילדה שהיתה חברה שלה הצטרפה למחרימים, הרבה זמן היא היתה
בין המחרימים עד שהחרם נגמר דרך התערבות ביה”ס ואחרי זמן מסוים הילדה הבינה מה היא עשתה ולמה
ועד היום היא נזכרת בזה מדי פעם ונעצבת שזו היתה הבחירה שלה.

הסיפור השני היה על ילדה ממש באותו הגיל בכתה ה’ או ו’ שגרה ביישוב קהילתי קטן,
יום אחד אחת החברות צעקה עליה לפני כולן שהיא תמיד מתווכחת, שהיא עקשנית וכולן הפסיקו להיות חברות שלה,
זה היה קיץ, חופש גדול, והיא מצאה את עצמה בודדה נורא, בכל פעם שעברה לידן, הלכה לבריכה או ברחוב
הן רכלו עליה וצחקו עליה וזה היה קיץ קשה ועצוב מאוד עם הרבה בכי והמון בדידות.

בעיניים של מיקה היו דמעות כשהיא שמעה את הסיפור, שאלתי אותה מי זו הילדה בסיפור והיא אמרה את השם של חברה
שלה שבימים האחרונים היא לא מדברת איתה, היא וחבורת הבנות שלה.
אמרתי לה שזה לא הסיפור של הילדה הזו זה הסיפור שלי, של אמא שלה, זה קרה לי.
היא היתה המומה, עצובה אפילו יותר, לא דברנו קצת, נתתי לה להרגיש, להרגיש את הכאב, את העצבות את האמפתיה.

בחרתי לשתף כאן בסיפור הזה מהבוקר כי אני יודעת שאני כהורה חפשתי דרך להגיע לבתי שנמצאת עכשיו בתקופה חברתית
מאוד הפכפכה, היא בעמדה טובה מבחינתה, רוצים אותה, יש לה הרבה חברות שרוצות אותה ולפעמים היא פשוט מנדה
ומנתקת קשר בבת אחת עם חברה וכאילו לא אכפת לה ממנה יותר, היא לא רואה אותה.

כאמא קשה לי לראות את זה, קשה לי לראות אותה פוגעת באחרת, קשה לי לראות אותה לא אמפתית לכאב של חברה
אפילו חברה שכרגע היא לא רוצה בחברתה. כבר הבנתי שהדרך הישירה שלי לדבר איתה על זה לא עובדת עם הילדה שלי,
היא מיד מרגישה שיש מולה בקורת ונסגרת.
אז הבוקר כשחשבתי איך להגיע אליה מבלי לבקר אותה, איך לעורר בה אמפתיה לאחר מבלי לאמר זאת באופן ישיר
עלו לי שני הסיפורים הללו מילדותי והחלטתי לנסות ולשתף אותה ורק בסוף לספר לי שזה הסיפור שלי.

הגיל הזה אצל בנות יוצר המון ענינים חברתיים מורכבים, ילדות פגועות, ילדות פוגעות, זה יכול להתחלף תוך זמן קצר
שהפוגעת הופכת לנפגעת וכהורים קשה לראות את זה, ובא לנער אותן ולאמר כך לא מתנהגים וזה פשוט לא עוזר.
זה תהליך טבעי שבנות בגיל הזה מתעסקות בענינים חברתיים באופן כל כך עוצמתי, אני בעד התהליך הזה ובו זמנית
חשוב לי שהיא תלמד רגישות, אמפתיה ואהבת אדם גם אם היא בוחרת לא להיות חברה טובה של ילדה אחרת.

חשוב לי שהיא תבין את הכאב של האחר ותתיחס לאנשים ברגישות, הסיפורים הללו והבוקר הזה הם עוד צעד,
אני מאוד סומכת על בתי שתמצא בתוכה את הרגישות הזו, יש בה המון רגישות לבעלי חיים, לאנשים, יש בה אהבה גדולה
ואני רוצה שהיא תלמד להתחבר אליה גם במצבים מפתים כשהיא בעמדה שמרגישה לה כעליונה,
שתלמד לראות את האחר כאדם שמרגיש דברים ורגיש לדברים וכך היא תהיה מעודנת יותר בתגובותיה
ומתחשבת ברגשותיו של האחר.

אני סומכת עליה שכל זה מתקיים בה והיא יכולה לבחור להתחבר לחלקים האלה שבה, לבחור לראות את האחר כאדם
ממש כמוה שיכול להיפגע, להיעלב, לחוש בדידות ועצב.
כאמא אני מרגישה שתפקידי להיות שם, להראות בעדינות ובחמלה, ללמד באהבה ומתוך מקום סומך ומלא אמון בה.

כהורה לא פעם אני נדרשת ליצירתיות בחשיבה כדי להעביר ערך שחשוב לי או מסר משמעותי באופן שיגיע ללבו
ולמחשבתו של ילדי, זו לא משימה פשוטה, היא דורשת הרבה מחשבה ותשומת לב אבל בכל פעם שזה מצליח
זה מרגש אותי מאוד, סוג של יוריקה, הצלחתי להעביר דבר חשוב באופן שילדיי מבינים אותו ומפנימים אותו בחייהם.

מאחלת לכם הנאה גדולה והמון יצירתיות בהורות שלכם, אתגרים מעניינים ובריאים לכם ולילדיכם ולימוד משותף ומהנה
באהבה