אמא בואי נכין משהו…

לבת שלי בת ה-10 יש המון רעיונות, רובם כרוכים בהכנה של מאפים ומתוקים למיניהם.
אתמול הרעיון היה דונאטס, אלה עם החור שהיא ראתה בסופרמרקט, עם האייסינג מלמעלה,
כן זה עם הצבעים הכי מבאסים שיש…
אז אחרי שתי תזכורות ממנה
(בשפה פחות עדינה זה אמא נו אז מתי מכינים.. מתי… מתי…)
נתתי את תמיכתי לביצוע המשימה ביום רביעי אחה”צ בין טיפול בקליניקה לבין יציאה לקבוצת הנטוורקינג שלי.

את המתכון הורדנו מהאינטרנט, זיו הלך איתה לקנות מצרכים והתחלנו בהכנת הבצק,
אני יודעת שלא תאמינו אבל את החור היה הכי קשה לעשות:)
למדתי להכין אייסינג, ממש קל, 150 גרם סוכר לבן טחון לאבקה וחצי חלבון ביצה היא הוסיפה את
הצבעים (השתדלתי לא להסתכל) והחלטנו לעשות אותם אפויים בתנור.
האמת יצא כמו חלה מתוקה עם סוכר מלמעלה וחור מוזר באמצע, היא היתה מרוצה חצי קלאץ’
וסכמנו שפעם הבאה נטגן כמה מהן שיהיה לזה את הטעם האמיתי של דונאטס.

מיקה בתי מלאת רעיונות כרימון, היא מאוד אוהבת לעסוק בקישוט עוגות האמת יותר מאשר
בתהליך האפיה עצמו ואומרת שכשהיא תגדל היא תהיה קונדיטורית, יש מצב האמת!

עקב עיסוקי בהורות בגישה המעודדת ומעריכה מאוד רעיונות של ילדים ושל אנשים בכלל הנושא הזה מאוד מאוד קרוב ללבי.
כשעולה המילה רעיון יש בי משהו שמיד קופץ ומשתדל להתגייס למשימה, למה דווקא המילה רעיון?
כי יש לה חיבור ישיר לרצון של האדם ובמקרה הזה של בתי הצעירה.

ומהו אותו רצון?
רצון להתפתח על הקו שלה, אני לא באמת יודעת מה הקו המחשבתי של הבת שלי הקטנה
אבל אני יודעת שהוא קיים ושרעיונותיה נובעים מהקו הייחודי הזה.
היום אלה רעיונות של הכנת מתוקים למיניהם וקישוטם, אין לי מושג לאן הרעיונות האלה יתפתחו
דבר אחד אני יודעת שהמטרה שלי לתמוך בה, להיות האדם שהיא סומכת עליו שיהיה שם בשבילה לדרך המימוש.

אני יכולה להיזכר בהמון רעיונות של הילדים שלי, רעיונות כמו יצירת מגדל כוסות חד פעמיות, רכבת דומינו ענקית,
פעם הם הפכו את כל הבית לעיר עם חנויות וכבישים, שעות הם הכינו שלטים, יצרו כלי רכב וחנויות.
רעיונות של יצירת הצגות, משחקי דמיון שונים, הפיכת המטבח לבית קפה, מגלשת מים על הדשא בחצר,
משחקים עם תחפושות, פינת אוכל שהופכת לרכבת ארוכה, אוהלים בכל חלקי הבית ועוד ועוד.

הרעיונות האלה שתמיד אהבתי למרות שלרוב הם כרוכים בהמון בלאגן, הם הלב והמוח של התפתחות הילדים.
כשעולה להם רעיון טוב שאר העולם נשכח והם כל כולם בתוך הרעיון המרגש שלהם מלאים בהתלהבות והתרגשות.

אז מה קורה כשבוחרים לאורך שנים לתמוך ברעיונות של ילדים?
הרעיונות הולכים וגדלים, הופכים יותר ויותר מורכבים, דורשים יותר ויותר צעדים.
בכל פעם שילד מצליח לממש רעיון שעלה בראשו הוא מועצם ומקבל כוח להמשך הדרך, הוא מאמין עוד קצת
ועוד קצת שיש לו רעיונות טובים, הוא מאמין עוד ועוד שהרעיונות שעולים בראשו ניתנים למימוש.
והוא גדל וגדל ויום אחד יוצא מהבית לדרך הייחודית שלו עם האמונה שהרעיונות שלו ניתנים למימוש כי יש לו
נסיון רב בענין משנים של יצירה תוך תמיכה של ההורים ומימוש במציאות.

אתם מכירים את הילדים האלה? מכירים את המבוגרים האלה?
אלה שאתם קוראים עליהם בסיפורי ההצלחה, אלה שאתם פוגשים ואומרים איך העזת? מה הביא אותך לרעיון כזה?
וחלקם פשוט קבלו את הכוח הזה מהבית, הידיעה שהכל אפשרי ושהרעיונות שלהם שהתחילו מהלגו והחול,
מהבובות וההצגות הדמיוניות יכולים להפוך לרעיונות עסקיים, חברתיים, להמצאות ולמקצועות שהם יבחרו ללמוד
לעסוק ולהמציא.

אין דבר שמרגש אותי יותר מלראות אדם שהגה רעיון במוחו ויצא לדרך מימוש בתמיכה של אנשים שהאמינו בו.
כשאני קוראת את הסיפורים הללו אני קוראת גם על האתגרים שעבר בדרך ותמיד תמיד שואלת מי היו ההורים שלו/ה.
הרבה פעמים מסתבר שהיה שם מי שהאמין בהם ואמר להם לאורך שנים רבות אני מאחוריך, הכל אפשרי!

התבוננו על הילדים המופלאים שלכם, על הרעיונות המופלאים שלהם ותדעו שהתמיכה שלכם היום ברעיון הקטן
שצץ במוחם המופלא משפיעה על עתידם הקרוב והרחוק ועל הערך העצמי שלהם והיצירתיות המחשבתית.

מאחלת לכולכם שפע של רעיונות וכוח לתמוך

לילך