אז בואו ננסה להבין קצת יותר מה מתרחש מבחינה התפתחותית סביב גיל שנתיים
1. היפרדות מההורה ותחושת אוטונומיה – הפעוט מבין שהוא וההורה שלו נפרדים וחוקר את הרעיון
2. יכולותיו המוטוריות של הפעוט בעליה תלולה: ההליכה החופשית, היכולת לטפס ולהגיע לכל מקום,
אכילה עצמאית ועוד, דורשים את חקירתו של הפעוט
3. רצון עז לשליטה בחייו – הפעוט שלנו רוצה לשלוט בכל מה שהוא יכול שמשפיע על חייו
4. רצון לעצמאות – כל אלה יחד יוצרים דחף גדול לעצמאות אצל הפעוט שמבטא אותו בכל מקום אפשרי
5. חוסר יכולת לשלוט בכעסים – מאפיין את התקופה הזו וגורם לכך שהתגובות של הפעוט לרגעים בהם המבוגרים
אינם מאפשרים לו לפעול בדרכו או לקבל את מה שהוא רוצה גורמים לכעס בלתי נשלט, התפרצויות זעם ובכי
שנראות לנו לא פרופורציונליות לאירוע.
6. יכולת ביטוי מילולית מוגבלת – פעוטות רבים בגילאי שנתיים עדיין לא מצליחים לבטא את עצמם במלים בצורה
ברורה כמו שהם חושבים אותה והפער מתסכל את הפעוט ואת ההורה גם יחד.

הפעוט שהיה תינוק מתוק ביותר, חייכן ושובה לב פתאום הופך לפעוט שצורח וזועם על כל דבר קטן, רוצה הכל לבד
ולא מוכן לקבל לא, בודק כל גבול אפשרי יותר מפעם אחת ומשאיר אותנו ההורים לעתים קרובות בתחושת חוסר אונים
במיוחד כשזה קורה בציבור

כמה מושגים בשפה הלקוחים מהידע פיזיקה משפחתית
קו מחשבתי – כפי שלכל אדם יש טביעת אצבע ייחודית משלו כך לכל אדם קו מחשבתי עימו הוא נולד והוא שיאפיין
אותו לאורך כל ימי חייו. הקו המחשבתי הוא ה"משקפיים" שדרכם האדם רואה את העולם, הדרך הייחודית של האדם
לראות ולחוות את אשר סביבו ובאמצעותה לבחור דרך התפתחות.
משולש משפחתי – המשולש המשפחתי הוא מודל שהילד נמצא בקודקוד המשולש וההורים בבסיסו, מודל זה בא
לתאר את יחסי התמיכה של הורים לילד ואת הבסיס החשוב של הקשר ההורי עבור הילדים.
דחף להתפתחות – ילדים בכל הגילאים ובעיקר בגיל הצעיר מונעים מדחף להתפתח ולחקור עוד ועוד
(אנו עוסקים בו בשיעור השני בקורס אונליין להורים)
מסגרת המשולש המשפחתי – מסגרת שיש בה חוקים וסדר שאנו ההורים קובעים במטרה לקיים חיים
של התפתחות עבור כל בני המשפחה.

הסיפור הוא תמיכה
ילדים בגיל הזה זקוקים לתמיכה גדולה של ההורים שמתבטאת ב:
1. אמפתיה לקושי שלהם ולהתמודדות הפנימית שלהם
2. קבלת הכעס והתסכול כחלק טבעי ולגיטימי בחייהם מבלי לשפוט
לא לכעוס או לבטל את הכעס שלהם רק כי בעינינו זה לא נראה חשוב, לכבד את זה שעבור הילד אם לא
נתתי לו לאכול את הביס הראשון לבד ובטעות שמתי את האוכל על הכף זו סיבה לתסכול והתקף זעם,
מבוגר יכול לחשוב שזה ממש טיפשי ולבטל את הקושי של הפעוט. זה העולם שלו, זה המקום המתסכל עבורו וחשוב שנכבד את זה ונתמוך בפעוט במקום לכעוס / להתעצבן / לאמר למה אתה עושה ענין מזה וכו".
מלים כמו: מותר לכעוס, אני מבינה שזה לא נעים לך ושאתה כועס, איך אני יכולה לעזור לך
ואפילו לתת לפעוט לכעוס ולבכות עד שיירגע ואז לחזור לפעולה שעזבנו.
3. לא להתערבב עם התסכול של הפעוט – כהורים חשוב שמצד אחד נתמוך ונקבל ומן הצד השני לא נזדהה
ולא נתערבב. כשהילד מתוסכל, עצבני, צועק וצורח – צריך לאפשר לו ביטוי במקום הזה,
אם קשה לכם להיות שם לידו אפשר לזוז רגע למקום אחר, לנשום, להירגע ולחזור אפילו כמה פעמים.
כמה שתצליחו לאפשר להם יותר את המרחב של הבכי והצרחות בלי שיפוט כך יהיה להם קל יותר להתמודד עם האתגר.
4. לנסות לראות דברים מנקודת מבטם כדי להיות אמפתיים לקושי שלהם – לראות שעבור פעוט שרוצה
להסביר משהו ואנחנו מבינים אותו אחרת זה מאוד מאוד מתסכל. בתוך כל זה מערכת העצבים שלהם
עדיין לא מסוגלת לעבד כעס כמו ילד גדול יותר והשילוב הזה קשה גם לפעוט לא רק לנו ההורים.
דברים כמו: אני רואה שקשה לך להסביר לי מה אתה רוצה / ללטף אותם / לחבק אם נעים להם /
להיות לידם בקושי שלהם / לזוז מהם אם זה מה שעושה להם טוב
(בנושא זה אנו עוסקים בשיעור הראשון בקורס אונליין להורים ובשיעורים נוספים)

תמיכה בעצמאות
בכל מקום שאפשר ובכל דרך שאפשר תנו להם עצמאות ובחירה. נדרשת כאן סבלנות לאיטיות המוטורית שלהם
(להתלבש, לחגור, לאכול וכו") אבל העצמאות הזו חשובה מעין כמוה. ככל שנאפשר יותר עצמאות בכל מקום
שאפשר כך נראה פחות התנגדות, פחות כעס ותסכול ויותר הרמוניה בקשר עם הפעוטות.

גבולות
נושא גדול בחיינו ההוריים, סביב גיל שנתיים יש לנו כהורים תחושה שהפעוט במתקפת בדיקת גבולות מולנו,
אנחנו חשים מותקפים והרבה הורים בהרגשה שהפעוטות עושים את זה בכוונה, מנסים אותנו.
זו לא בדיוק המציאות, הפעוטות אכן מנסים הרבה דברים ללא קשר אלינו פשוט ממקום של חקירה והתנסות,
בדיקת הגבולות של עצמם שלעתים זה גם הגבולות שלנו. התקף זעם או בכי לא מתקיים לרוב מתוך ניסיון להציק
לנו ולכופף אותנו אלא ממקום של חוסר שליטה בכעסים עקב חוסר בשלות עצבית רגשית.
מן הצד השני חשוב להציב גבולות רלוונטיים להתנהלות השוטפת בבית ולבטיחות.

גבולות חשובים:
1. בטיחות – טיפוס / כביש / נסיעה ברכב / חשמל וכו"
2. סדר יום – התארגנות לגן / סיום יום
3. דברים שקריטיים להורים ואם לא יקוימו אנחנו לא נהיה בשליטה עצמית

הצבת גבולות נעשית בהחלטה משותפת של שני ההורים, בידיעה מהם הגבולות שלנו ומהם אמצעי
האכיפה שאנו מסכימים עליהם

כללים בגבולות עם גילאי השנתיים:
1. מספר גבולות מצומצם – לא להעמיס מתחים וקשיים מיותרים הם רק בני שנתיים
2. אכיפת הגבולות בעקביות
3. שימוש באמצעי האכיפה שהחלטנו עליהם מראש (לא באימפולסיביות)
4. בלי כעס – להשתדל כמידת האפשר להציב גבולות בלי כעס
5. להשתדל לא להיות בתגובתיות לילדים – הצבנו גבול והפעוט שלנו מסרב לקבל את הגבול או מוחה בבכי
וצרחות זה לגיטימי, לא צריך להוסיף אמצעי אכיפה נוסף, מותר להם לא להיות מרוצים מהגבול שהצבנו ועדיין
נעמוד בגבורה מול המחאה ונהיה עקביים

לסיכום:
מילת המפתח היא תמיכה:
1. תמיכה – אמפתיה והכרה בהתמודדות של הפעוט עם השינויים שבחייו, עם הדחף לעצמאות והכעסים הנלווים
2. תמיכה – עצמאות – לתת כמה שיותר עצמאות לפעוטות כדי לאפשר להם את חווית ההצלחה וההתפתחות
3. תמיכה – גבולות – ליצור את המסגרת שבתוכה הפעוטות יכולים להתפתח, להגן עליהם מפני סכנות,
לשמור על מסגרת חיים בבית

רוצים להבין יותר? מוזמנים להירשם לקורס אונליין

בהצלחה
לילך