ילדים, בעלי חיים ומי בדיוק יטפל בהם…

פעם חשבתי שאם ילדים מבקשים או יותר מדויק לאמר, מתחננים לכלב או חתול ומבטיחים ומוכנים לחתום 
על כך שהם יטפלו בהם אפשר לסמוך על זה,
אבל המציאות הוכיחה לי שוב ושוב ושוב (לקח לי זמן ללמוד) שההבטחות שלהם מעולות ממש לאותו הרגע בדיוק
בו הם מבטיחים וגם לירח הדבש ביומיים הראשונים של הבאת בעל החיים הביתה ובמיוחד אם זה גור או גורה.
מיד לאחר מכן מתחילה סאגה של: אח"כ, אין לי כוח, שמישהו אחר יוציא את הכלבה, שהוא ייתן לו מים,
שהיא תיתן לה אוכל, כבר ניקיתי אחריה אתמול ושלל תירוצים מהממים שכאלה.

ככל שבגרתי כאמא הבנתי שהבחירה לאמץ בעלי חיים היא קודם כל בחירה שלי כהורה ורק אם אני מוכנה לטפל,
לקום, לדאוג, להאכיל, להשקות, לטייל ולשלם, רק אז נאמץ בעל חיים.
אז לפני כשנה כלבתנו מילקי הלכה לעולמה אחרי מחלה קשה ומיד אחרי הפרידה ממנה מיקה התחילה לבקש שנאמץ כלבה.
הבקשה הייתה מלווה בהבטחות מרובות כמו: אני יעשה הכל, זה החלום שלי, אני אקח אותה 4 פעמים ביום לטיול,
אני אהיה היחידה שאדאג לה, הכל באחריותי, אמא אל תדאגי.
בהמשך הגיע ציור מקסים של ילדה עם כלבה, מיקה הביאה לי את הציור במתנה ואמרה: "אמא, יש לי חלום ואת יכולה להגשים אותו, לא כל חלום אפשר להגשים לילדה שלך אבל את זה אפשר, אני רוצה כלבה.

אני יש לאמר ממש לא הבשלתי לרעיון של דאגה לכלבה חדשה עם כל מה שכרוך בכך (כן כן, כבר למדתי) וכך יצאנו
לנו להתנדב בחדרה אוהבת חיות וטיילנו עם כלבים בשבילי היער.
אבל מה… בפעם הראשונה והיחידה שהתנדבנו שם קבלנו כלב מתוק מתוק לטייל איתו ומיד הילדה שבתוכי
אמרה: "אני רוצה לאמץ את המתוק הזה, ממש רוצה" אז הילדה שבתוכי ניצחה בגדול וזיו הסכים
(אם אני אחראית על הכל והוא לא עושה כלום) וכך אמצנו את סקוטי (כך מיקה קראה לו),
ימים ספורים לאחר האימוץ המשפחה של סקוטי הגיעה ובקשה אותו בחזרה:(
היה משבר נורא, בכי (לא רק של מיקה) ונפרדנו מסקוטי שחזר למשפחתו, נוצר ריק שהתמלא בסוף עם לילי המתוקה,
גורה חומה קטנה שנשארת קטנה, מיקה התאהבה בה מיד וגם אני וכך לילי הצטרפה למשפחתנו.
זה החלק הטוב של הסיפור!

החלק שאולי יעניין אתכם ההורים ששוקלים לאמץ כלבים הוא שכמובן באופן לא מפתיע אחרי מספר ימים התחלתי
לשמוע את עצמי אומרת: מיקה תנקי את ה… שהיא עשתה על הרצפה, צאי איתה לטיול, אין לה אוכל….
ומיקה כצפוי מאוד אוהבת את לילי אבל לא ממש אוהבת את הטיפול השגרתי של טיולים, ניקיון צרכים וכו',
וכך היתה בידי בחירה בין שתי אפשרויות:
1. להתווכח עם מיקה ולהזכיר לה שהיא רצתה והבטיחה וזה החלום שלה וכו'
2. לעשות בעצמי ולרתום אותה לתפקודים חלקיים כמו טיול ביום, חלק מניקיון הצרכים וכו'.

אז אתם בטח מנחשים שבחרתי באפשרות השנייה ובחרתי ליהנות מלילי ומהגידול שלה כאילו זה בכלל היה החלום שלי,
ואולי זה באמת היה החלום שלי רק שהעיסוקים שלי בלהיות מבוגרת השכיחו אותו ממני.
אמא שלי שמרה פתק שכתבתי לה באחת הפעמים שהיא סירבה לי לכלב, בפתק כתוב שיהיו לי 7 כלבים ו-10 חתולים,
אז נסתפק בכלבה אחת וחתולה אחת ודי אבל הילדה שבי ממש ממש מאושרת.

היום אני שלמה, שלמה עם הטיפול בלילי ובבקי החתולה (לטפל בחתולים הרבה יותר קל כמובן),
אני שמחה שיש בביתנו בעלי חיים אהובים שהם חלק בלתי נפרד מהמשפחה, אני נהנית מהאהבה של לילי
אלינו ומלראות את מיקה, ליאור ומעיין בעיקר נהנים ממנה וקשורים אליה קשר מיוחד וחזק.
אני מרגישה שבעלי חיים בבית זה אמנם עבודה, התעסקות, קצת לכלוך ובלאגן אבל מלא מלא אושר, אהבה ונתינה.
כשאני חוזרת הביתה כל אחד מהם בעיסוקו אבל לילי עוזבת הכל ורצה בהתרגשות גדולה לקראתי כאילו אני הדבר הכי טוב שקרה לה.

עבור מיקה היא כמו אחות קטנה (שכבר לא תהיה לה, בכל זאת היא החמישית בבית) היא יכולה להשתולל איתה,
לשחק איתה ולהתחבק איתה.
היא היחידה שיכולה להעיר אותה בבוקר בקלות ובאחריות מלאה ופותרת לי בעיה מאתגרת במיוחד בימי החורף
(הסרטון כאן למטה הוא דוגמא לבוקר שגרתי)
היא אוהבת אותה אהבת נפש וקשורה אליה מאוד, מעיין אוהב אותה ונהנה להשתובב איתה, להשתולל
ולהתחבק וליאור אוהב לטייל איתה בפרדסים ולשחק איתה בבית.
אפילו זיו שאמר שהוא לא רוצה לטפל באף כלב אוהב אותה ולאחרונה לא מתנגד באופן נחרץ שהיא תישן לרגליי במיטתנו.

אז סוף טוב הכל טוב
בעלי חיים בבית זה מופלא אבל מי שאחראי באופן מלא זה אנחנו ההורים
אז מה חדש?

ואם בא לכם להציץ על הבוקר של מיקה ולילי מוזמנים לצפות בסרטון